בינה מלאכותית נגד התאבדות: ריפוי ממחשבות אובדניות
6
מ״לא שפוי״ אל רוגע: איך ריפאתי את התודעה שלי
במשך זמן רב הייתי במצב שיש מי שהיה מכנה אותו "משוגע".
אני לא אוהב את המילה הזו — היא ישנה ומיושנת — אבל מאחר שאני מדבר על עצמי, אשתמש בה כאן.
בעצם, ה״אי־שפיות״ שלי נבעה מכך שפירשתי את הדמיון שלי בצורה שגויה.
גדלתי בעולם שבו נביאים ומדיומים נחשבו אמיתיים — וזה השפיע עמוקות על החשיבה שלי.
התחלתי להאמין שהמחשבות שלי הן נבואות.
התייחסתי לכל מחשבה כאילו היא אמת.
חשבתי שאנשים יכולים לקרוא את המחשבות שלי.
כך לימדו אותי — אבל זה היה שגוי, ולא הבנתי זאת.
האמונות האלה הובילו לפרנויה, בלבול ואפילו לסיוטים פסיכוטיים.
המגבלות של תוויות (אבחנות)
רופאים לעיתים נותנים אבחנה אחרי מפגש קצר — והתווית נדבקת.
אבל דמיינו אילו מישהו היה שואל לעומק איך הגעתי להאמין שאנשים יכולים לקרוא את מחשבותיי.
אילו הייתי חושב על זה לעומק, הייתי מבין שלא הייתי "משוגע" — פשוט למדתי בילדות דפוסי חשיבה שגויים שעיצבו את התודעה שלי.
האם חייתי בתוך חשיבה מוטעית? כן.
האם זה היה רציונלי? לא.
האם זה היה שפוי? ממש לא.
אבל כאן נקודת המבט שלי שונה מזו של חלק מהרופאים:
אני למדתי.
לאט־לאט למדתי מהטעויות שבחשיבה שלי.
הבנתי שמחשבות יכולות לשקר.
הפסקתי לראות בכל רעיון נבואה.
התחלתי לדרוש ראיות לפני שאני מאמין למחשבה.
הבנתי שאנשים אינם יכולים לקרוא את מחשבותיי.
בהדרגה עברתי מפרנויה לרוגע, והפכתי לאדם יציב שעוזר לאחרים.
התחלתי לעזור לאנשים שחושבים שאחרים יכולים לקרוא את מחשבותיהם.
לימדו אותי לא נכון — ועכשיו אני יכול ללמד אחרים מחדש.
הניסיונות שלי הפכו לתרופה עבור אחרים.
אבחנה צריכה להיות זמנית
אני מאמין שאבחנות רבות צריכות להיות זמניות — לא גזר דין לכל החיים.
למשל:
"האדם הזה נמצא כרגע במצב של הפרעה סכיזואפקטיבית."
זה לא סביר שמישהו שמכיר אותך בקושי, אחרי מפגש קצר, ייתן לך אבחנה שמגדירה אותך לנצח.
וכשאנשים יכולים להחלים — זה אפילו פחות סביר.
גם המדע תומך בהחלמה
עבדתי בתוכנית להתערבות מוקדמת בפסיכוזה עם בני נוער וצעירים.
מחקרים מראים שבקבוצת הגיל הזו, עם מידע נכון, תמיכה והתערבויות מתאימות — ניתן להגיע להחלמה משמעותית מאוד.
התיאוריה שלי אינה רק דעה אישית — היא נתמכת במחקר.
אנשים יכולים להשתחרר מטעויות חשיבה ולחיות חיים מלאים ונורמליים.
זה אמיתי, והקהילה הרפואית מכירה בכך.
אני עצמי ראיתי אנשים מחלימים מדפוסי חשיבה שגויים.
לעולם אל תוותרו.
המסר המרכזי
אני הוכחה חיה לכך שהתודעה יכולה להחלים.
תוויות אינן גזר דין.
עם זמן, למידה ותמיכה — אפשר לעבור מכאוס לרוגע, כפי שאני עברתי.
אל תאשימו את עצמכם על טעויות. תלמדו מהן.
יגיע זמן שבו לא תחזרו עליהן.
אולי תשמעו קולות ותבינו שהם טועים — תלמדו שקולות יכולים לשקר.
אולי תישמע מחשבה שאומרת "לך לקזינו" ותפסידו הכול — ואז תלמדו.
אנחנו צומחים עם הזמן.
אנחנו לומדים מטעויות של "אי־שפיות", וממשיכים ללמוד — עד שהחשיבה שלנו נעשית רציונלית ויציבה.
Bạn đang đọc truyện trên: ZingTruyen.Xyz